גז"ד שניתן למורשע בעבירות התפרצות, גניבה ועבירות נוספות יישאר על כנו

ב.        לפי עובדות האישום הראשון, ביום 31.1.2007 התפרץ המבקש לבית שכנו בכך שהרים את דלת התריס של המרפסת ונכנס דרכו אל הבית, מאחר ולא מצא רכוש בעל ערך עזב המבקש את הבית; לפי עובדות האישום השני, ביום 3.5.2007 התפרץ המבקש לבית בעפולה דרך אחד החלונות, וגנב תכשיטים בשווי 700 ש"ח וכסף מזומן בסך 4,400 ש"ח; לפי עובדות האישום השלישי, ביום 6.5.2007 התפרץ המבקש לבית בעפולה בכך ששבר שלבי פלסטיק של שער הכניסה לבית ולאחר מכן עיקם את משקוף החלון, ופתח את החלון בכוח. המבקש עזב את המקום לאחר שחשד כי יש איש בחצר הבית; לפי עובדות האישום הרביעי, ביום 10.6.2007 החזיק המבקש ברשותו רכוש החשוד כגנוב; לפי עובדות האישום החמישי, ביום 14.6.2007 נכנס המבקש אל בית בעפולה דרך חלון המטבח אשר היה פתוח, וגנב מן הבית שעון, תכשיטים רבים וכן שטר כסף בסך חמישה דולר.

ג.        ביום 19.6.2007 הרשיע בית משפט השלום בנצרת (סגן הנשיא ג' אזולאי) את המבקש, בעובדות אשר בכתב האישום וזאת על יסוד הודאתו.

ד.        בטרם מתן גזר הדין הוגש לבית משפט השלום תסקיר מטעם שירות המבחן. בתסקיר ציין שירות המבחן כי התלבט בבואו להמליץ על עונש מתאים למבקש, וזאת לאור העובדה כי בשנת 2000 התקשה המבקש לעמוד בדרישות צו של"צ וצו מבחן, שהוטלו בעבירת נהיגה בעת פסילה. לבסוף המליץ שירות המבחן לכלול בענישתו של המבקש מרכיב טיפולי בדמות צו מבחן למשך שמונה עשר חודשים, שבמסגרתו יטופל בקבוצה לעברייני מרמה ורכוש, וכן מרכיב עונשי-חינוכי במסגרת צו של"צ בהיקף של 200 שעות.

ה.        ביום 8.11.2007 גזר בית המשפט השלום על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות בבית אבות בעפולה; וכן תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור על עבירות התיק או כל עבירת רכוש מסוג פשע; וכן הוטל על המבקש קנס בסך של 6,000 ש"ח.

ו.        על גזר דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתו טענה כנגד קולת העונש שהושת על המבקש, הסוטה לשיטתה כלפי מטה ממדיניות הענישה הראויה בעבירות כגון דא, ואינו הולם את חומרת מעשיו של המבקש, את הנזק שגרם, את העובדה כי עבר את עבירותיו באופן שיטתי ולאורך זמן, ואת האינטרס הציבורי הכבד ללחום בעבירות רכוש.

ז.        בית המשפט המחוזי (השופטים ז' הווארי, א' הלמן וש' אטרש) קיבל את הערעור בקבעו כי עבירות הרכוש הפכו לנגע הגורם לנזק כלכלי רב ולפגיעה קשה בפרטיות ובתחושת הביטחון של הציבור; כי הענישה הראויה לעבירות אלו צריכה להיות ענישה מחמירה, מרתיעה ובעלת מסר ממשי. בפועל התערב בית המשפט המחוזי במרכיב המאסר וגזר על המבקש 12 חודשי מאסר, בעוד יתר מרכיבי הענישה נותרו בעינם.

ח.        מכאן בקשת רשות הערעור, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחמיר בעונשו, וכי הגישה שבפסק הדין עומדת בניגוד לכללים הנהוגים בפסיקה לגבי הענשת עבריינים בכלל, ועבריינים שהורשעו לראשונה בפרט. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך ששקל רק חלק ממכלול הנימוקים שראוי היה לשקלם בעת גזירת הדין.

ט.        לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור. אין בידי לקבל את הטענה המרכזית, כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המבקש סוטה ממדיניות הענישה הראויה. בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו - אפשר לומר- למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש יירד לטמיון, שכן העבריין לא יילכד; כך גם באשר למי שהשכים לעבודתו והנה רכבו שהחנה לעתותי ערב איננו, כי נגנב. אמנם במקרה דנא, נלכד המבקש בכף ועמו הרכוש מאותה פריצה בה נעצר, וכן השיב חלק מרכוש אחר בהתערבות בית משפט השלום - אך אין בכך כדי לפצות על הטראומה שגרם, בלא פחות מאשר ארבע פריצות לאורך המחצית הראשונה של 2007, בהן הודה וכן שאר העבירות שנמנו מעלה.  בכגון דא אין די בריצוי מאסר בעבודות שירות, והמסר הנכון הוא זה ששיגר בית המשפט המחוזי.

י.        אכן פשיטא כי שיקולי הענישה כוללים גם את ההיבטים האינדיבידואליים, כפי שציין בית המשפט קמא, שהרי באדם - הפרט - העומד לדין עסקינן; אך לזאת ניתן ביטוי בפסק הדין בכך שלא מוצה הדין עם המבקש, נוכח הודאתו והיעדר הרשעות פליליות "רגילות" קודמות וכן המלצת שירות המבחן. ואולם, בעונש שהוטל בבית משפט השלום אין די, אף כי גם הוא ציין את הצורך בענישה מרתיעה בכגון דא. בית המשפט המחוזי אף הטעים, כי לא הוכחה אותה מצוקה כלכלית לה טען המבקש כמניע לעבירותיו, ומכל מקום אין היא יכולה להיות כל עיקר עילה לגרימת סבל ונזק לזולת, ולא בגונב כיכר לחם למאכל ילדיו עסקינן.

י"א.     כללם של דברים: בית המשפט המחוזי, בכל הכבוד, הלך בדרך נכונה. ראוי כי פורצים או פורצים בפוטנציה יידעו כי עלולים הם למצוא עצמם, משיילכדו, מאחורי סורג ובריח - כדי לפטור מעונשם, ולו לתקופת מה, את הציבור. אין מקום איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא גם לא לבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 24.2.2008 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת, כפי שנפסק בפי בית המשפט המחוזי.

           ניתן היום ט"ו אדר א' תשס"ח (21.2.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.     רש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il